הקשר בין חוש הטעם, חוש הריח ומערכת העיכול
חוש הטעם וחוש הריח
שמנים אתרים בלקיחה פנימית מועברים דרך מערכת העיכול, ישירות לזרם הדם, ומשם נישאים לאורך שאר הגוף כמו תרכובות מסיסות שומנים.
שמנים אתריים מועברים בקלות לכל אברי הגוף, כולל למוח, דרך מטבוליזם של הכבד ואיברים אחרים, ולאחר מכן מופרשים החוצה.
חוש הטעם וחוש הריח הם חושים כימים המבוססים על קולטנים כימים הקשורים ותלויים זה בזה
כאשר תא חוש כימי קולט גירוי כימי, התא שולח תשדורות עצביות למרכזי העצבים שבמוח באופן מידי, טבעי ואוטומטי.
התהליך הזה נקרא transcription התמרה
החושים הכימים הללו נותנים לנו את תחושת המודעות של הטעם והריח אשר בוחנים את ההרכב הכימי של אותו הדבר שנותן גירוי, בין אם זה ריח של משהו או טעם בפה של מאכל מסוים.
חוש הטעם לחוש הריח, רוב הפעמים הם עובדים ביחד שכדי שנוכל להרגיש טעם צריך להריח. חוש הריח הוא חוש שמשפיע עלינו. כאשר אנחנו טועמים משהו חלק ניכר מהטעם הוא מהריח, ולכן אנחנו מעדיפים לאכול משהו שיש לו ריח טוב ונראה פחות טוב בהשוואה לאוכל שנראה טוב ומריח רע.
תחושת הארומה והעידון שבטעם המזון תלויה בחוש הריח והיא למעשה תוצאה של תגובה עצבית משלשה מסלולים:
- סיבי עצב הקשורים לטעם בסיסי (מתוק, מלוח, חמוץ ומר)
- עצב הריח והעצב הטריגמינלי, התחושתי
- היכולת שלנו להבחין בארומה של מאכל כזה או אחר תלויה כאמור בשילוב בין מספר מסלולים אילו, בו זמנית
חוש הריח מאפשר זיהוי בין מתוק וניל למתוק דובדבן ויחד עם עצב (טריגמנילי) הנמצא בחלל האף, מתאפשר גם לחוש את הגירוי העדין של קרירות המנטה מול חריפות החזרת.
ולכן חוש הריח הופך את חוויית האכילה מפעולה מכנית לחוויה קולינרית 🙂
מומלץ להימנע משימוש בכלי פלסטיק בגלל היכולת של שמנית ארומתרפיים להרוס סוגים שונים של פלסטיקים.
עדיף להשתמש:
- בזכוכית
- קרמיקה
- מתכת על חלד
האם בטוח לבשל עם שמנים אתריים?
שמנים ארומתרפיים:
- נמצאים בשימוש לאורך ההיסטוריה
- הם חלק מהתזונה היומית שלנו
- בטוחים לשימוש כאשר איכותם גבוהה עם סטנדרט CPTG ל”לקיחה פנימית”
שמנים שאיתם לעולם לא משתמשים בלקיחה פנימית:
- ארז
- ברוש
- אשוח
- אקליפטוס
- ווינטרגרין
- תויה
- נרד
- אשוח לבן
